פסק-דין בתיק ת"א 1193/99

מבוא - רקע, הצגת המעורבים והטענות העיקריות

1.         בלילה שבין יום 22.2.97 (שהיה יום שבת) לבין יום 23.2.97 ירדו גשמים עזים. עקב כך גאו מי נחל הירקון והוא עלה על גדותיו. כתוצאה מהגאות הוצפו שטחים הסמוכים לנחל.

לתובעים זכויות במחסנים המצויים במרתף המבנה הידוע בשם " בית ארנים קורקס" הנמצא ברח' לח"י 31 בבני-ברק (להלן - "המבנה"). התובעים, העוסקים במסחר במוצרי קרמיקה ובכלים סניטריים, רכשו את זכויותיהם הנ"ל מידי הנתבעת מס' 15 (להלן - "היזם") בשנת 1995.

המבנה מצוי במרחק של כ-50 עד 70 מטר מדרום לאפיק נחל הירקון. בין המבנה לבין הנחל לא מצויים מבנים נוספים. למבנה קומת מרתף ובה מחסנים. פני הקרקע בחלקו הצפוני (האחורי) של המבנה נמוכים מפני הקרקע שבחלקו הדרומי (חזית המבנה הפונה לרח' לח"י). לפיכך, קומת המרתף אינה מצויה כולה מתחת לפני הקרקע, ובצידה הצפוני והמזרחי היא פונה לחצר המבנה. מכאן גם שלקומת המרתף יש קירות חיצוניים ובהם פתחים.

עקב הגאות בנחל הירקון והצפת השטחים הסמוכים לאפיק הנחל, הוצף מרתף המבנה והסחורה שאוחסנה שם ניזוקה. חלק מנזקי התובעים כוסה על ידי חברת הביטוח אשר ביטחה את התובעים. מכיוון שתגמולי הביטוח לא כיסו את שוויה המלא של הסחורה שניזוקה, הוגשה התביעה דנן.

הנזק אינו במחלוקת. לגבי התובעים 1 ו- 2 עומדת התביעה על סך 1,943,000 ש"ח ולגבי התובעים 3 ו- 4 עומדת התביעה על סך 635,564 ש"ח (הסכומים הם ליום הגשת התביעה המקורית, 29.4.99, כפי שזו תוקנה על פי המבוקש בבש"א 6288/01, כמפורט בהסכמות  ב"כ הצדדים שנרשמו בעמ' 443 לפרוטוקול).

2.         ההליך עבר גלגולים שונים, במסגרתם תוקנה התביעה, הושגו הסדרים עם חלק מבעלי הדין, ונמחקה הודעה למספר רב של צדדים שלישיים, שנשלחה על ידי אחת הנתבעות המקוריות שגם ההליך כנגדה הסתיים (הנתבעת מס' 14, עילית חברה לביטוח בע"מ).

בסופו של דבר נותרה התביעה העיקרית על כנה ביחס לשנים-עשר נתבעים, ותלויה ועומדת גם הודעה לצד שלישי שעניינה מחלוקת ביטוחית בין הנתבעות 1 ו- 3 לבין הנתבעת מס' 2, שעל פי הטענה ביטחה את הנתבעות 1 ו- 3.

3.         הנתבעת מס' 1, עירית בני-ברק, (להלן - " העיריה"), היא הרשות המקומית שבשטח השיפוט שלה מצוי המבנה.

ביחס לעיריה טוענים התובעים, ככלל ומבלי לפרט את מלוא טענותיהם, שאחריותה לנזקיהם נובעת מכך שתיכננה וביצעה מערכת ניקוז כושלת בהתעלם מהסיכון הצפוי מגאות נחל הירקון וזאת על אף הצפות קודמות שהיו במקום, שלא הזהירה את בעלי הזכויות והמחזיקים במבנה מפני סיכוני הצפה, שלא דאגה למציאת פתרון למניעת הצפות בשעת גאות הנחל, שלא קיימה את החובות המוטלות על רשות מקומית ולא הפעילה את הסמכויות הנתונות לה לשם שמירה על בטחון התושבים במקום, רכושם ורווחתם.

4.         הנתבעת מס' 3 היא הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה בני-ברק (להלן- " הוועדה המקומית"). המבנה מצוי במרחב התכנון עליו אחראית הוועדה המקומית והיא זו אשר העניקה את היתרי הבנייה שאיפשרו את הקמת המבנה ואת השימוש במרתף לצורך אחסנה (ההיתר הראשון ניתן בחודש מאי 1991, כאמור בעדותו של מהנדס העיר בני-ברק, מר יוסף כהן, בעמ' 134 לפרוטוקול). טענת התובעים כלפי הוועדה המקומית היא שלא הפעילה כראוי את סמכויותיה, לא בדקה כראוי את תוכניות הבנייה והעניקה היתר לבניית המבנה מבלי להתנותו בתנאים שיימנעו סיכוני הצפה למחסנים שבקומת המרתף. עוד נטען כנגד הוועדה המקומית, שלא אספה את הנתונים הנוגעים לסיכוני הצפה עקב גאות נחל הירקון, שלא ווידאה שתוכניות המבנה מותאמות לתנאי הסביבה ולנתונים הקשורים למערכות הניקוז ולהשפעות נחל הירקון, שלא מנעה בניית קומת מרתף ברום בו נבנתה קומה זו (רום ריצפת המרתף הוא בגובה מוחלט מעל פני הים של 6.70 מ', כמפורט בחוות דעתו של המהנדס צפריר וינשטין ובחקירתו בעמ' 27 ובעמ' 36 לפרוטוקול) ושהתירה להשתמש במרתף לשם אחסנה.

במיוחד נטען כלפי הוועדה המקומית שהיא התעלמה מנתונים שהיו בידה, או בידי העיריה, ושנאספו לאחר הצפות קודמות שהיו באיזור, כמו גם מנתונים שהיו בידי מי שהיתה הנתבעת מס' 5, רשות נחל הירקון (להלן - " רשות הנחל"). בגדר כך התייחסו הצדדים בהרחבה למכתב שנשלח על ידי רשות הנחל לנתבעת מס' 8 (שהיתה הגורם שעסק בניהול הפרוייקט, בתיאום ובפיקוח בעת בניית המבנה). במכתב זה, שנשלח במענה לפנייתו של הנתבע מס' 7, מטעם הנתבעת מס' 8, נאמר כי: " לפי המצב הקיים ובהתאם למידע הטוב ביותר שבידינו, הבנייה בגוש 6642 [...] להיות מעל רום אבסולוטי 10.50 +" (מכתב מיום  21.6.93, צורף כנספח 3 לתצהירו של הנתבע מס' 7, יחזקאל גולוגורסקי).

התובעים טענו כי הוועדה המקומית לא הפעילה את סמכויותיה באופן שיהלום את תכלית דיני התכנון והבנייה להבטיח תנאים סביבתיים נאותים ולמנוע מפגעים, ובהם הצפות, מפגעים העלולים להיגרם כתוצאה מבנייה היוצרת סיכונים או שאינה עמידה בפניהם.

5.         במהלך בירור התובענה הושם דגש על חלקו בפרשה של צינור ניקוז עירוני העובר לאורך גבולה המזרחי של החלקה עליה בנוי המבנה. צינור ניקוז זה, שקוטרו מטר אחד, אמור לנקז מי גשמים מרח' לח"י לכיוון הירקון. כאמור, הצינור מונח לאורך גבולה המזרחי של החלקה. הוא מגיע עד לקו הגבול הצפוני של החלקה. נראה, כי הצינור הנ"ל (להלן - " צינור הניקוז העירוני") נועד להחליף ערוץ ניקוז טבעי, שעבר בתחום החלקה ושתפקידו היה לנקז מי גשמים מכיוון רח' לח"י לעבר הירקון, כשהמשכו של ערוץ זה קיים גם היום בצורת תעלת ניקוז פתוחה שעד אליה מגיע צינור הניקוז העירוני.

עמד על כך המומחה מטעם הנתבעת מס' 2, המהנדס אברהם שני. בחוות דעתו נאמר, כי בתחום החלקה שעליה נבנה המבנה עברה תעלת ניקוז "קדומה", שהמשיכה צפונה עד לערוץ הירקון. באמצעות עיון בתצלומי אוויר (שגם הוגשו כראיה על ידי  הנתבעת מס' 2) הוברר למהנדס שני, כי צינור הניקוז העירוני הונח במהלך בניית המבנה. צינור זה תוכנן על ידי הנתבע מס' 6, יגאל קציף, שהיה מהנדס האינסטלציה ששירותיו נשכרו בקשר עם הקמת המבנה. על פי התכנון של המהנדס קציף אמור היה צינור הניקוז העירוני להמשיך, לאורך כ- 20 מטר נוספים, בזווית של 45 מעלות לכיוון צפון מערב. צינור הניקוז העירוני נבנה בפועל על ידי היזם, אך, כאמור, לא המשיכו בבנייתו אלא עד לקו הגבול הצפוני של החלקה הנדונה, באופן שקצהו הצפוני מצוי בקו אחד עם הקיר הבנוי לאורך הגבול הצפוני של החלקה.

כאן יצויין, כי לתצהירו של המהנדס קציף צורף תצלום צבעוני גדול שבו נראים קצהו הצפוני של צינור הניקוז העירוני כמו גם מוצאותיהם של צינורות נוספים שמסתיימים גם הם מחוץ לקיר שנבנה בגבולה הצפוני של החלקה (קיר זה יכונה להלן - " הקיר הצפוני"). מהתצלום הנ"ל (נספח 6 לתצהיר מר קציף) ניתן לעמוד בצורה טובה על מצב הדברים במקום (ראו גם מוצג נ/17).

יודגש, כי צינור הניקוז העירוני הונח ברום של 5.50+ מטר (סעיף 3.6 לחוות דעתו של המהנדס צפריר וינשטין), כך שבעת ההצפה הנדונה, כאשר המים הגיעו לרום של כ- 8.70 מטר, היה צינור זה מצוי כולו מתחת לפני המים.

מכל מקום, בשלב זה, וכדי שהתמונה הכוללת תובן, הדגש הוא על כך שצינור הניקוז העירוני מסתיים בקו הגבול הצפוני של החלקה.

כפי שנראה בהמשך, עובדה זו, כמו גם העובדה שמוצאותיהם של צינורות ניקוז נוספים (שמקורם במבנה) מצויים אף הם במקום הנ"ל ושממנו נמשכת צפונה גם תעלת הניקוז הפתוחה, גרמה לכך שמחוץ לגבול החלקה, בפינה הצפון-מזרחית, פני הקרקע שקועים, שכן נוצרה במקום חפירה, נוצר בקרקע שקע, בור עמוק ורחב, באופן שבעת גאות הירקון ניקוותה במקום כמות ניכרת של מים. שקע זה יכונה להלן " הבור".